המטרה היא לא לנתח פרקטיקות דתיות, להעריך את היתרונות שלהם או של אנשים שמאמינים או עוקבים אחר אמונות ספציפיות, אלא להבין טוב יותר את השורשים והרקע התרבותי של צורות ריקוד ספציפיות ואת ביצועי הדת בעבר ובהווה… העתיד. בעזרת ההיסטוריה של קטאק, הריקוד הקלאסי של צפון הודו, אלמד בקפידה את חשיבות הדת. צורה זו הייתה נטועה בעבר בפרקטיקה הדתית ושימשה בעיקר ככלי להפצה והחלפת סיפורי דת. מחקר עכשווי על דת ומחול במערב הוא תחום לא ברור, המכסה פילוסופיה, תיאוריה ואתנוגרפיה, ויש לו שורשים כפולים בתחום הדת והמחול.
קימרר ל
למוט, רקדן וחוקר, מנתח סדרה של ספרות על הקשר בין מחול ודת בפילוסופיה, תיאולוגיה, מדע הדת, אנתרופולוגיה, תיאולוגיה מעשית ומדע המחול. בספר חדש זה הוא מציע שהדיכוטומיה בין מחול לדת היא מבנה המושרש בשדה המתהווה של מדע הדת במאה ה-19 ובצורך שלו לתת לגיטימציה לתיאוריה ולמתודולוגיה שלו.
בישראל יש בית ספר למחול שהוא ותיק מאוד
ונותן דגש על לימודי מחול לדתיות חרדיות
כשדיברתי עם סימה מהטה
תלמידה של פנדיט דאס, שנולדה במשפחת ג'אין והייתה גם המנהלת של Chandam Nritya Bharati במומבאי, הודו, שאלתי אותה איך היא מאמינה שדת משחקת תפקיד ב ההקשר של הריקוד הקלאסי ההודי בהודו המודרנית. היא גם מוסלמית אדוקה. היא מכירה את ההשפעה של התרבות האסלאמית על הריקוד, אבל אני יותר סקרן איך אני מיישב כמה מנהגים הינדיים קיימים, כמו סיפורו של לורד קרישנה, Namaskar (ברכה הינדית פירושה קדוש בברך את הקדוש שלי)… —- – עם זאת, אני מודאג יותר מכך שצורת הבעיה מראה ש"ריקוד" זה דבר אחד, ו"דת" זה דבר אחר. הוא הציע ש"דת" מייצגת סטנדרט ברור שקיים בנוסף לכל דת ספציפית, וניתן ליישם אותו על "ריקוד" כדי לראות אם "הוא" נשבע.
הקשר שלו עם גוף האדם והפוריות גרם לכך שהוא נאסר על ידי כמה דתות; למשל, הקבלה שלו בנצרות משתנה מאוד. עם זאת, בשל העובדה שהוא קשור לפוריות ומפאר את הגוף, הריקוד נאסר באותה מידה בדתות שונות.
רוב הדתות שילבו ריקוד כחלק מהפולחן בזמן או במקום ספציפיים. מסורות נוצריות מסוימות משתמשות בריקוד ליטורגי או פולחן, אבל זה כבר זמן רב שנוי במחלוקת בכנסייה.
בחמש המאות הראשונות של הנצרות
הכנסייה התנגדה לריקוד. למרות שמועצת הכנסייה הוציאה איסור ריקוד במשך מאות שנים, נוצרים עתיקים ומימי הביניים לא הפסיקו לרקוד. ההוראות הפולחניות של המאה השלוש עשרה מעידות על הריקודים השונים שנערכו על ידי נוצרים ואנשי דת בימי חג, במיוחד סביב חג המולד וחג הפסחא.
מאז התקופה הפרהיסטורית
הריקוד מלווה בטקסים דתיים ובטקסים קדושים. ריקודי קודש הם ריקודים המשמשים בטקסים וטקסים דתיים, והתקיימו ברוב הדתות לאורך ההיסטוריה והתקופה הפרהיסטורית. אין ספק שהריקוד הוא אחד הכיוונים המרכזיים של כל הדתות בעולם, אפילו הנצרות, והוא חלק בלתי נפרד כמעט (אם לא מכל) הדתות המקומיות. כל מי שמכיר את ההיסטוריה המודרנית יודע שגם היחס בין דת למחול מלא באלימות.
מהאמצע ועד הסוף
כל אחת מהתרבויות הללו הולידה צורות חדשות וחשובות של דת, ריקוד בהקשר קולוניאלי, שיגדירו את ההיסטוריה של הדת והמחול באמנות המערבית העכשווית, במדע, בפרקטיקה הדתית ובציבור. דעה במשך מאות שנים קדימה. ואז, כאשר הופיעו הרקדנים המודרניים הראשונים, השתפרו התנאים ליחסים בונה בין דת למחול. מאז, המחקר בנושא התרחב, ותיאולוגים נוצרים כמו WOE מה שלא תחשבו על הרקדנים האלה – ואני לא מוכן לתת את השיפוט הסופי לגביהם – ההבנה שלי את הריקוד כדת לא קודמה על ידי העבודה הזו .
כבר מראשיתה של הציוויליזציה האנושית
הריקוד הפך לחלק חשוב מהתרבות והדת שלנו. עדויות מהמאות ה-9-15 במערב אירופה מעידות על כך שהאירופאים לא רק סבלו ריקוד, אלא גם כללו אותו במחשבה ובפרקטיקה הדתית. יתרה מכך, סביר להניח שהנוצרים המוקדמים היו עוינים לריקוד כי זה הזכיר להם את עמיתיהם האליליים באימפריה הרומית, כפי שנאמר בבירור בעיר האלוהים של אוגוסטינוס.
לצערם הרבה של אנשי דת מימי הביניים
חלק מהנוצרים אפילו דילגו על המיסה לתיאטרון או למשחקי גלדיאטורים, שהיו חלק גדול מהתרבות העתיקה של הריקוד והבידור. עבור נוצרים מימי הביניים, ריקוד מרים פירושו פולחן וטקסים נוצריים. דת ריקוד הרוחות שילבה את התורות הנוצריות של המילניום וביאתו השנייה של ישו כדי למשוך אינדיאנים תרבותיים.
במהלך המאה האחרונה
תנועת המחול הקדוש ביקשה להחיות ולקדם את המחול הדתי על ידי יצירת מגוון סגנונות תנועה היברידיים וחדשניים. מופעי מחול מערביים עכשוויים במקומות פולחן, הנקראים ריקוד קודש, ליטורגי או מדרש (מחפשים משמעות מקראית בתורה באמצעות תנועה של אימפרוביזציה); תיאטראות ציבוריים; בית קולנוע; טֵלֶוִיזִיָה; והאינטרנט מנציח מסורת ריקוד שמסבירה את הדת.
עבור מידע אודות בלט קלאסי לדתיות יש לבקר ב- halelu.co.il
הריקוד העגול בצורתו המדיטטיבית ביותר משמש בפולחן במסורות דתיות
כולל בכנסייה האנגליקנית. נראה כי טקסי ריקוד טקסיים מסורתיים מרחבי העולם שומרים על הצורות שהיו נפוצות בימי קדם. משמשת לעתים קרובות כאמצעי לתת לגיטימציה לארגון חברתי, הדת יכולה להשתמש בריקוד כסוכן שלה כדי להביע עמדות כלפי התנהגות חברתית נכונה תוך מילוי מטרות ותפקידים אחרים.
ריקודי מסכות קדושים
המהווים חלק מהיחסים של אנשים עם עולם הרוחות, תורמים מבחינה חברתית ואישית באמצעות פעולות סמליות הדומות לאלו המבוצעות באמצעות ריקודים המסבירים את הדת, יוצרים ומשחזרים תפקידים חברתיים, פולחן והערצה, ומובילים ל יתרונות על טבעיים משפיעים על שינוי וכרוכים בבעלות. ריקודי השלום האוניברסליים, שנוצרו בשנות ה-60 על ידי סופים מצפון אמריקה, משתמשים בריקוד סופי, במערבולת ובשירה של ביטויים קדושים מדתות שונות כדי להעלות את המודעות ולקדם שלום בין דתות שונות.
למרות שכמה קהילות כנסיות נוצריות עצמאיות אוסרות את השימוש בריקוד בדת
רוב הנוצרים דוגלים בריקוד עם נושא נוצרי, וכיום המוזיקה מיוצגת במגוון ז'אנרים מוזיקליים. הנצרות מתבטאת כדת ריקוד, והמחול כאמצעי לחופש רוחני, פוליטי ואמנותי. כאשר רוקדים ריקודים בכנות, באמון ובתובנה הרוחנית שדורש הפולחן, המסר הנוצרי מתעורר לחיים.
יכולתו של הרקדן לדמות תנועות בתבניות
סמלים ודימויים הופכת את הריקוד לאמנות אקספרסיבית, מסבירה ומשקפת. כדי להפוך את הריקוד לריקוד טקסי-תפילה לאלוהים במהלך החגים, הפעלה והגשמה של מסרים מקראיים ספציפיים, וסיוע ביצירת והעשרת אווירת הפולחן-יש לשקול היטב כך שיתאים להקשר הכולל. כללי התנהגות כדי שאנשים יוכלו להגיב מבלי להיות מוסחים על ידי הגוף או תנועות פתאומיות.
תגובות אחרונות